בלוקצ’יין והבנקאות הממוסדת
בדצמבר 2017 ציטטו כלי תקשורת בכל העולם את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. באופן מפתיע דבריו של נתניהו לא עסקו בבעיה האיראנית ואפילו לא בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא עסק בקשר בין עליית הביטקוין לעתיד מערכת הבנקאות המסורתית. נתניהו אמר בגלוי את מה שרבים במערכת הבנקאית חוששים מפניו – הביטקוין צפוי לחסל את המערכת הבנקאית. הדברים של נתניהו צוטטו בהרחבה כי מדובר בהתבטאות חריגה ונדירה של ראש מדינה לגבי השפעת הקריפטו על הכלכלה העולמית. הנבואה של נתניהו לא תתרחש מחר בבוקר, וסביר להניח שגם בעוד עשר ועשרים שנה המערכת הבנקאית עדיין תהיה מאוד רלוונטית לחלק גדול מהאנשים, אבל כמעט בטוח שהיא תשתנה.
הקשר בין המשבר הכלכלי של 2018 למהפכת הבלוקצ’יין
ההצהרה של נתניהו בהחלט שיקפה את החזון של מייסדי הביטקוין, שלא במקרה יצא לדרך (ברמת ההכרזה עוד לפני היישום בפועל) חודש אחרי משבר הסאב-פריים בארצות הברית (ספטמבר 2008), כאשר האמון הציבורי במערכת הבנקאית צלל לשפל חסר תקדים. אחרי הכול, בתפיסה הציבורית התפקיד העיקרי של הבנקים הנו לשמור על הכסף שלנו, הן במובן הפיזי והטכני ובמובן הרחב יותר – לשמור על האינטרס שלנו ולא להשקיע אותו בפזיזות. מהבחינה הזו משבר הסאב-פריים גרם טלטלה רצינית והביטקוין היה חלק מהתשובה.
בכלכלה המודרנית הבנק הוא למעשה גורם מתווך שנהנה מהאמון שלנו – העולם הגלובלי מתנהל באמצעות העברות אלקטרוניות ועד לאחרונה הבנק או חברת האשראי (או גורם כמו פייפאל) היו הדרך היחידה בה גורמים, שלא קיים ביניהם אמון קודם, היו יכולים להתנהל ולבצע עסקים בביטחון יחסי.
הביטקוין שינה את התמונה מהיסוד. בפעם הראשונה התאפשרה עסקה מבוזרת מאובטחת ללא מעורבות צד שלישי. תאורטית לפחות נוצרה דרך לסלק את הבנק או חברת האשראי מהמשוואה. נסביר, בשיח הפופולרי נהוג להתייחס אל מטבעות הקריפטו כמו הביטקוין (או מאות האלטים שמסתובבים בשוק) כאל ‘כסף’; למעשה זה רק חלק מהתשובה. במובן עמוק יותר רוב הפלטפורמות הקריפטוגרפיות הן כסף + מערכת תשלומים. כלומר, מטבע הקריפטו הוא כסף שהיכולת להפיץ אותו היא חלק מובנה ממנו – כשיש לכם מטבע קריפטו יש לכם גם ‘כסף’ וגם מערכת תשלומים כמו ‘ויזה’ בילט-אין במטבע. זה כבר מימד שלא היה קיים בכסף שהכרנו – זה גם מה שמאיים על הבנקאות הממוסדת.
הבנקים נגד מטבעות הקריפטו
הבנקים מן הסתם ראו במטבעות הקריפטו איום אסטרטגי והם לא היו היחידים. גם הממשלות עצמן לא התלהבו מהטרנד הגלובלי החדש. כזכור ‘כסף פיאט’ (הכסף הרגיל שהכרנו עד היום) מודפס ומופץ באמצעות בנקים מרכזיים של מדינות, וכסף מסוג חדש במערכת, שאינו נתון לשליטת הבנק המרכזי, זה מבחינתם כאב ראש. אבל מה שבאמת הפריע לממשלות זו העובדה שמטבעות קריפטו מאפשרים לאנשים וארגונים לבצע עסקאות מתחת הרדאר מבלי שהם ידעו על זה. המערכת הבנקאית פועלת תחת רגולציה שמחייבת אותה להיות סוג של ‘שוטר’, שבעקיפין גם מעביר מידע לרשויות. כך שמבחינת המדינה בהחלט יש כאן בעיה ועסקאות קריפטו הן פתח להעלמת מס וסחר לא חוקי (כולל סמים, נשק ובני אדם).
מדינות מסוימות כמו סין מצד אחד או ארצות הברית מהצד השני הטילו הגבלות חמורות על מסחר במטבעות קריפטו – אבל אי אפשר לעצור את הטכנולוגיה כשהיא משלבת ידיים עם כוחות השוק. כך שלצד הגבלות על סחר הקריפטו אנחנו רואים גורמים רשמיים בכל העולם (כולל בסין ובארצות הברית) שגם מטמיעים ומאמצים את טכנולוגית הבלוקצ’יין במערכות שונות.
מה הופך את בלוקצ’יין לכל כך ייחודי?
הרעיון בבלוקצ’יין הוא מסד נתונים בלתי מחיק שמפוזר על פני רשת שלמה. זה הופך אותו לחסין לזיופים ופותר את בעיית ‘התשלום הכפול’ (הבעיה שהפילה כל ניסיון קודם לביטקוין בהמצאת ‘כסף דיגיטלי), בכך היא גם מייתרת את תפקיד המתווך.
אם בהתחלה היישום היחיד של בלוקצ’יין היה כאמצעי תשלום, היה מי שהבין שמסד נתונים בלתי מחיק יכול להיות פתרון לשורה ארוכה של מצבים ומערכות. כאשר בעקבות את’ריום הופיעה הטכנולוגיה של ‘חוזים חכמים’, האפשרויות רק גדלו וכבר ניתן היה לתכנת מערכת של התניות אלקטרוניות למגוון מצבים, שאפשרו לוותר על ‘מתווכים’ רבים. מכאן הסכרים נפרצו. מדינות כמו אסטוניה העבירו את מרשם התושבים שלהם לפלטפורמות בלוקצ’יין והדרך סומנה גם לבנקאות הממוסדת.
אם אתה לא יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם
בשנת 2013, אחרי שהונאת רשת גדולה חשפה את פרטי האשראי של מיליוני משתמשים והחולשות של ‘מערכות סגורות’, מצד אחד זה הגביר את הניכור של הציבור כלפי הבנקים וחברות האשראי ומצד שני זה גרם לכמה בנקים לצאת מהמוד השמרני שלהם ולבחון שימוש בטכנולוגיית בלוקצ’יין.
הסנונית המשמעותית הראשונה באה דווקא מתוך קהילת הקריפטו עצמה. באקט, שעבור רבים מחברי קהילת הקוד הפתוח נתפס כבגידה, ייסדו כבר ב-2012 כריס לארסן וג’ד מקנאב, שני פעילי בלוקצ’יין ותיקים, את ריפל – פרוטוקול מבוסס בלוקצ’יין שבהגדרה נועד לשרת את המערכת הפיננסית.
הפרוטוקול של ריפל מאפשר לבצע המרות והעברות מטבע בינלאומיות באופן מהיר, שמזהה את מסלולי העברה המשתלמים ביותר ומשנה מהיסוד את האופן המסורבל והאיטי (והיקר) בו התבצעו העברות בינלאומיות (ועדיין מתבצעות). ברגע שריפל הכניסה דריסת רגל, ויצרה את פרויקט הקריפטו הראשון שבאמת משרת את המערכת הבנקאית המבוססת, זה סימן את הדרך למערכות בנקאיות מבוססות בלוקצ’יין.
הבנק הראשון שהקים מחלקה ייעודית לעניין היה הבנק האמריקאי ג’י פי מורגן צ’ייס שבקרוב יבסס מערכת תשלומים שתאפשר לבנק לבצע העברות בינלאומיות וסימולטניות, וגם כמה בנקים אירופאיים, ובראשם הבנק השוויצרי Credit Suisse, מפתחים מערכות בלוקצ’יין דומות, שכנראה בשנים הקרובות יהפכו לחלק מהסטנדרט החדש של המערכת הבנקאית.
חשוב לדעת: כל ההסברים על המטבעות השונים מבוססים על פרסומים של יוצריהם. אין לראות במידע כהמלצה, או כייעוץ.השימוש באתר על אחריות המשתמש/ת בלבד.
