הבלוקצ’יין נולד כפתרון ששימש בעיקר את ‘קהילת הקוד הפתוח’ בפלטפורמות סחר ציבוריות ומבוזרות. המוטיבציה העיקרית של מפתחי ומקדמי הרעיון הזה, היתה להשתחרר מכבלי הכלכלה המסורתית ו’המערכות הסגורות’ שלה ולאפשר פעילות עסקית בין יחידים בלי תלות במערכת הבנקאית. אבל בטכנולוגיה כמו בטכנולוגיה – אם הרעיון הוא רעיון טוב וחדשני יהיה מי שיאמץ אותו ויעשה לו אדפטציה גם לזירות אחרות. טכנולוגיית הבלוקצ’יין היא דוגמה מצוינת כי למרות שהיא נולדה במרחב הציבורי של הקוד הפתוח מהר מאוד קמו יזמות שרתמו את הטכנולוגיה לטובת חברות פרטיות בעולם העסקים הממוסד – ויצ’יין (VeChain) היא אחת השחקניות הראשונות והבולטות במגרש הזה.
ויצ’יין נוסדה ב-2015, המנכ”ל שלה הוא סאני הו, יזם ומפתח ותיק בקהילת הבלוקצ’יין שגם ייסד את הסטרטאפ הסיני שפיתח את הקוואנטום. המטרה והמוצר המרכזי של ויצ’יין היא לספק שירותי ו’סביבת’ בלוקצ’יין לחברות וארגונים במטרה לייעל את ההתנהלות השוטפת שלהם ולאפשר להם להתפתח ולצמוח בכיוונים שונים. כאשר ‘סביבת הבלוצ’יין’ נתפרת אישית לצרכים של כל לקוח. במידה רבה אפשר להתייחס אל ויצ’יין כאל חברת ה-IT הראשונה שמספקת שירותי בלוקצ’יין.
במטה של החברה בסינגפור פועלים למעלה מתשעים עובדים שרובם עובדים כמפתחים. חלקם עוסק בהקמת הפלטפורמה העצמאית של ויצ’יין שכרגע פועלת כאפליקציה על תשתית רשת האת’ריום וחלקם תופרים את הפתרון הספציפי עבור כל לקוח ולקוח.
הבלוקצ’יין הפך לראשונה מרעיון תיאורטי למשהו ממשי כשהוצג מטבע הביטקוין בינואר 2009, ולכן רבים מתייחסים אל הטכנולוגיה הזו כפיתוח שמטרתו העיקרית הנה ליצירת אמצעי תשלום מבוזרים, אבל כמו שאת’ריום כבר הוכיחה בלוקצ’יין זו טכנולוגיה עם DNA שחוצה דיסציפלינות, כאשר חלק מהשימושים והיישומים שלה רק מחכים שיגלו אותם. במובן הזה ויצ’יין היא בהחלט חלוצה פורצת דרך שמטמיעה את הבלוקצ’יין כשירות חכם עבור חברות וארגונים.
מה בעצם יכולות חברות עסקיות להשיג בעזרת השימוש בבלוקצ’יין? ובכן, לטכנולוגיית הבלוקצ’יין יש כמה תכונות שעשויות להתגלות כמאוד אטרקטיביות עבור ארגונים, והיא יכולה לשמש כמכפיל כוח שחוסך בזמן, כוח אדם וכמובן, סביבה מאובטחת עם הגנה טובה מפני מתקפות זדוניות והקינג.
זה אולי נשמע לכם כרגע מאוד תיאורטי, אבל כבר היום יש הרבה ארגונים שנהנים מהשירותים של ויצ’יין בכמה מישורים ותחומים כמו, לדוגמה, מערכות לניהול מלאי.
מערכת לניהול מלאי בטכנולוגיית בלוקצ’יין יכולה לפעול בצורה אופטימלית שמערכת מבוסס כוח אדם אנושי תתקשה להגיע אליה. אם המערכת נבנית נכון עם תשתית של התניות וחוזים חכמים, היא יכולה בכל רגע נתון לדעת איפה צפויים חוסרים; היא יודעת בזמן אמת איפה סחורה ‘נתקעת’ ויכולה להצביע על מקור הבעיה או פתרון אפשרי; והיא יכולה לאמת ולעקוב אחר עסקאות ושינוע סחורות באופן חסין טעויות, במהירות מיידית בלי ‘פקקי ניירת’ ותוך חיסכון ניכר בכוח אדם.
כמו הרבה רעיונות עתידניים זה נשמע יפה מאוד על הנייר. הגדולה של ויצ’יין זה שהיא הצליחה לבנות מוצר שבאמת עובד. בשביל זה ויצ’יין היתה צריכה לספק פתרונות חוצי טכנולוגיה. קחו למשל, חברה שמספקת משלוחים של יינות או בשר משובח – איך יכולה טכנולוגיית הבלוקצ’יין לוודא שהסחורה אינה פגומה? כשוויצ’יין היתה צריכה לפתח מערכת כזו, היא לא המציאה את הגלגל מחדש, היא פשוט התאימה את הגלגל לצרכיה ובמקרה של הדוגמה שלפנינו יישום חדש לתגי RIFD.
תגי RIFD הם בעצם שבבים לתיוג אלקטרוני באמצעות גלי רדיו. בתחילת המילניום הם הפכו למאוד זולים וכבר שנים משמשים אמצעי זיהוי בכל העולם. הארכיטקטורה של ויצ’יין יודעת לקרוא ולהעביר מידע מהתגים האלה. כך היא יכולה לעקוב אחר כל סחורה ומשלוח ולדעת איפה היא נמצאת. ואיך זה עוזר לנו לדעת אם הבשר או משלוח הסושי שהזמנו לא פגום? ובכן, הפרמטר החשוב ביותר בשמירת מזון הוא טמפרטורה. האחסון וההובלה מתבצעים בקירור והתגים יכולים לכלול אלמנט שמודד טמפרטורה (או מקבל חיווי מנתב אחר שמודד את הטמפרטורה) במקרה והטמפרטורה עוברת את הרף הרצוי זה יתועד בבלוקצ’יין (וכמובן יוציא חיווי החוצה). זה נשמע כמו מדע בדיוני אבל בדרום מזרח אסיה יש כבר עסקים שאימצו את הטכנולוגיה הזו.
מי שכרגע מגלה הכי הרבה עניין בוויצ’יין זה השוק סיני, ניגע בנקודה הזו בהמשך כשנדבר על עתיד הפלטפורמה. העובדה שיזמים סינים עומדים מאחורי היוזמה תרמה לכך שהיא מציעה הרבה מאוד פתרונות לבעיות נפוצות בשוק הסיני ובראש וראשונה בעיית האמון. לצד מסחר במוצרים איכותיים פורחת בסין תעשייה של זיופים שהיא פשוטו כמשמעות – ‘מכת מדינה’.
המערכת של ויצ’יין מאפשרת ליצרנים וספקים איכותיים לשמור על המוניטין שלהם ועל אמון מול הצרכנים, כי היא מעניקה כלי לאימות אותנטיות. אחת החברות שנעזרו בשירותי ויצ’יין היא ספק גדול של יינות איכותיים בשם WineHub. תעשיית הזיופים לא פסחה על תחום היין. ויצ’יין יצרה ל- WineHub מערכת שמתעדת כל בקבוק שהחברה מספקת. כל בקבוק מצויד בתג RIFD שצמוד לפקק, ברגע שהפקק נפתח התג מוציא חיווי וכך אפשר לגלות אם מישהו ניסה לבצע הונאה בדרך. גם צרכני החברה יודעים את זה וכך הם יכולים לוודא שהמוצר שקיבלו הוא הדבר האמיתי.
הזכרנו שבלוקצ’יין זו מערכת מאוד בטוחה שקשה לפרוץ, אבל יש עוד אספקט של ביטחון ואמינות שמאפיין רשת בלוקצ’יין – אי אפשר לשנות את הנתונים בדיעבד ואי אפשר למחוק כלום. התכונה הזו מסייעת למנוע הונאות וזיופים – מבחינת חברות וארגונים רבים זה הופך את האופציה של ויצ’יין למאוד אטרקטיבית.
טכנולוגיה נוספת שוויצ’יין עושה בה שימוש, שרק ילך ויגדל בהמשך, זה ‘האינטרנט של הדברים’. יותר ויותר אנו נתקלים במוצרים שכוללים יחידות מחשב ולעתים גם יחידות תקשורת שמתקשרות בין מכשירים שונים. הטכנולוגיה הזו פותחת פתח להמון שירותים אוטומטיים והבלוקצ’יין המותאם ללקוח של ויצ’יין יכול להפוך את הטכנולוגיה הזו למגוון שירותים אוטומטיים בכל תחום שניתן לחשוב עליו, מערכות בנקאיות, מכשור רפואי, אבטחה פיזית ועוד.
ויצ’יין אינה מיזם הקריפטו היחיד שלוקח בחשבון את ‘האינטרנט של הדברים’ כחלק מהעתיד הקרוב. אחת הסיבות שבגינן פותח מטבע האיוטה (IOTA) היא לשמש כמטבע אוטומטי במיקרו עסקאות שמתבצעות באופן אוטומטי ב’אינטרנט של הדברים’. אך בעוד איוטה רואה את עצמו אמצעי תשלום ויצ’יין רואה ב’אינטרנט של הדברים’ אמצעי טכנולוגי לשימוש בשירותים ומוצרים, וסביר להניח שגם את עניין ‘התשלום’ היא תרצה להסדיר באמצעות המטבע שלה.
כן, כמו בכל פלטפורמת קריפטו ישנו גם העניין המוניטרי וכמו בהרבה פלטפורמות יש למטבע הזה גם ערך אוטונומי ורקע כלכלי שחורג מהתפעול השוטף והמטרה המקורית של ויצ’יין.
עד ראשית 2018 היה לוויצ’יין טוקן אחד בשם VEN שנועד לביצוע תשלומים על הפלטפורמה. בפברואר 2018 כחלק מתהליך שדרוג ומיתוג מחדש שבסופו הם עתידים להתנתק מהאת’ריום ולחנוך פלטפורמה עצמאית, שמו של הטוקן הוחלף מ-VEN ל-VET ובנוסף הנפיקה טוקן חדש בשם Thor Power וכמו ששמו מרמז הוא התחליף של הרשת לרעיון ה-GAS על פיו פועלות רשתות אחרות.
VET הוא המטבע באמצעותו משלמים, Thor הוא הדלק באמצעותו המערכת פועלת ובאמצעותו מפוצים מנהלי הצמתים. שיטת הצמתים מאפשרת למשתמשים לייצר החזקות על הרשת. הצמתים בוויצ’יין הם גם שערי הכניסה של הלקוחות לרשת לאזורים שלהם, אבל כמו במרבית הפלטפורמות גם מאפשרים למשתמשים לתת שירותי אימות, ל’הפעיל’ צומת ולהתחיל להרוויח. יש כמה סוגים של צמתים שמאפשרים למשקיעים בכל מיני רמות להשתתף. הקטנים עם סף כניסה של 10,000 VET והגדולים ביותר – סופר צמתים – דורשים הון של 250,000 VET.
ויצ’יין נחשבת היום אחת מפלטפורמות הבלוקצ’יין המוצלחות, אחת היחידות שעשתה קרוסאובר יחסית חלק, מהעולם הווירטואלי לעולם הסחר הממשי. קצת כמו מנגנון של מניות, הערך הזה משליך על הערך של מטבע ה-VET שגם כאשר הרבה מטבעות קריפטוגרפיים חוו משבר שמר על ערכו ואף התחזק. מנגד, כמו כל מטבע יש לו גם חיים משלו ופועלים עליו כוחות שוק נוספים. הבשורות הטובות מבחינת ויצ’יין הן שכמה מזרועות הממשל הסיני החליטו לאמץ את הפלטפורמה וזו כבר סקאלה אחרת של פעילות. אם האינטגרציה הזו תצלח זה בהחלט יהפוך גם את מטבע ה-VET לשחקן הרבה יותר משמעותי במגרש.
חשוב לדעת: כל ההסברים על המטבעות השונים מבוססים על פרסומים של יוצריהם. אין לראות במידע כהמלצה, או כייעוץ.השימוש באתר על אחריות המשתמש/ת בלבד.
