אחד הדברים שמאפיינים את האבולוציה של המטבעות הקריפטוגרפיים הוא שמהפלטפורמות המוצלחות שלהם נוצרים פיצולים שמולידים מטבעות חדשים. דומים, אבל שונים. כצפוי, הפלטפורמה ש”הולידה” הכי הרבה מטבעות חדשים היא פלטפורמת הקריפטו הגדולה, המפורסמת והמצליחה מכולן – הביטקוין.
הדוגמה המפורסמת ביותר היא, כמובן, הביטקוין קאש, שבמקרה שלה חל פיצול פיזי ברשת. במקביל, אירעו הרבה מאוד ‘פיצולים שקטים’, או במילים אחרות – קבוצה של מפתחים, משקיעים ומשתמשים שעזבו את הרשת הראשית ועל בסיס הטכנולוגיה שפותחה בה ומודל הבלוקצ’יין הקימו רשת חדשה. אחת הדוגמאות הכי מעניינות (ומוצלחות) למקרה כזה היא מטבע הדאש (Dash).
השם דאש (Dash) מייצג את ראשי התיבות של הצירוף Digital cash, או בעברית חופשית – כסף דיגיטלי מזומן. אם אתם שואלים את עצמכם מה מייחד את הדאש, ראשי התיבות האלה הן בהחלט רמז. הדאש מתיימר להיות מקבילת הקריפטו לכסף מזומן. ולייתר דיוק למהות של כסף מזומן – מיידיות, פרטיות ואנונימיות. רובנו לא חושבים על שטרות כסף מזומן במושגים האלה, אבל זה לב העניין – עסקה שמתבצעת במזומן נסגרת אוטומטית (ברגע שהכסף עבר פיזית מיד ליד התשלום הועבר). בשונה מצ’ק, עסקת אשראי או העברה בנקאית השם שלנו לא מקושר לאמצעי התשלום אוטומטית, ובשונה מהאמצעי התשלום שהוזכרו, שחייבים לעבור דרך חשבון בנק (או אשראי או מערכת סגורה אחרת), מזומן אנחנו יכולים לשמור איפה שאנחנו רוצים ללא שום מעורבות של צד שלישי שמאשר את ההפקדה. מיד נסביר מה במנגנון ובטכנולוגיה של דאש מאפשר את העניין הזה. לפני זה, קצת היסטוריה.
את דאש הציג מפתח המטבע, אוון דופילד באפריל 2014, כאשר בהשקה הוא נקרא: Xcoin, אבל עד מהרה דופילד החליט להחליף את השם הגנרי במשהו יותר עסיסי והצליח. באופן תמוה הוא בחר למתג מחדש את המטבע בתור: Dark coin. לא ברור איזו מטרה יחצ”נית הוא רצה להשיג, אבל האסוציאציה הראשונה של רוב האנשים עם השם היצירתי היתה ה-Dark net, אותה רשת אינטרנט סודית שפועלת מתחת לרדאר של גוגל וידועה כמוקד של עסקאות מפוקפקות של סמים, נשק ופורנוגרפיה קשה.
אוון דופילד ממש לא התכוון לקרוץ לפלח הזה וזו היתה מכה תדמיתית קשה שגם היום פוגעת במטבע, למרות שכבר במרץ 2015 שמו שונה רשמית לדאש. אגב, אחת הסיבות שהפיגוע היחצ”ני הזה ממשיך להשפיע, היא שבאופן אירוני הדאש אכן חביב מאוד על מי שמעדיף לנהל את עסקיו בצל, וזה ללא ספק כולל גם גורמים שמנהלים עסקאות מפוקפקות באמצעות Dark net. היה כבר קופירייטר אכזרי שהגדיר את דאש כ”מטבע דאעש”. למה דאש חביב על גורמים מפוקפקים? זוכרים מה אמרנו על תכונות המזומן – מיידי, פרטי ואנונימי.
כאמור, הדאש מבוסס על המערכת של הביטקוין. לא מדובר בעצלנות או חסכנות (לא רק בכל אופן), הרציונל של רשת אחות שעובדת על פלטפורמה מקבילה נוסה בהצלחה כמה פעמים והדוגמה הטובה ביותר הוא מטבע הלייטקוין שנועד להשלים את הביטקוין ואפילו להקל עליו ולשחרר ממנו לחץ (בסגמנט העסקאות הקטנות). גם דאש מגיע מהרציונל הזה, ולכן הדאש משמר מרכיבים רבים מהטכנולוגיה של הביטקוין כדי שניתן יהיה לסנכרן עסקאות משולבות או עסקאות מרשת לרשת.
כמו בביטקוין גם הדאש מתבסס על שרשרת של בלוקים (בלוקצ’יין), אבל בדאש הבלוקים הרבה יותר גדולים והם גם נוצרים בקצב גבוה יותר – גורמים אלה מאפשרים ביצוע עסקאות יותר מהירות. כל זה מתבצע בזכות כוח מחשוב שמספקים הכורים שגם מאמתים את העסקאות. עד כאן זה די דומה לביטקוין, בהבדל משמעותי אחד: אלגוריתם הכרייה של דאש מיועד לחישובים שמתבצעים על יחידת עיבוד גרפית (GPU) בשונה מהביטקוין שמשתמש במעבד הראשי (COU). התהליך כולו צורך פחות אנרגיה, אבל מה שבאמת מעניין שזה מאפשר ביזור אמיתי י ולמעשה כל מחשב עם כרטיס גרפי חזק (כמו שיש לגיימרים או גרפיקאים, לא משהו מאוד יקר או מיוחד) יכול להיכנס למשחק הכרייה ולהתחיל לכרות מטבעות דאש.
אבל ההבדל הזה בין ביטקוין לדאש הוא רק “הכסף הקטן”. ההבדל הגדול, שללא ספק הופך את דאש ליצירה עצמאית שמצדיקה את קיומה, זה רובד משמעותי חדש שישנו בה ואין בביטקוין: שומרי הסף או ליתר דיוק ‘צמתי מסטר’.
ובכן, נכון שדאש היא רשת מאוד מבוזרת בעלת רף כניסה נמוך, אבל כשזה נוגע לכורים יש בה קטצ’. בשונה מרשתות אחרות בהן הכורה הוא גם ‘המלך’, בדאש הכורים הם בסך הכול פועלים קשי יום. אם ביטקוין היא דמוקרטיה אז דאש היא מונרכיה פיאודלית. את תפקיד המלך ממלא אוון דופילד שעם תפקיד חצי רשמי מושך בחוטים ונהנה מהטבות כלכליות שנתפרו רק עבורו ולא כולם אוהבים את זה; אבל תפקיד המלך זה לא לב העניין, הכלכלה הפיאודלית היא לב העניין, כי מעל שכבת הכורים יש שכבה יותר מצומצמת של ‘צמתי מסטר’.
מה זה ‘צמתי מסטר’? ובכן, מדובר באתרים ברשת שנשלטים על ידי מפעיל בודד ותפקידם לשמור על המידע בשרשרת ולבצע העברות מיוחדות משתי קטגוריות – העברות מיידיות והעברות פרטיות ואנונימיות. במילים אחרות: מדובר בקטגוריות שהופכות את דאש למה שהוא: כסף מזומן דיגיטלי. אפשר כמובן לעשות עסקאות בלי מעבר בצומת מסטר, אבל אז הן לא יהיו מיידיות ופרטיות ולא יהיו שונות מהותית מעסקה דומה בביטקוין. מכאן, שמי שבא לדאש בגלל היתרון הייחודי שהיא מספקת (מיידיות, אנונימיות ופרטיות) חייב לעבור דרך ‘צומת מסטר’, וכל פעם שמישהו עובר ומבצע עסקה דרך צומת מסטר, שמעתם את הצלצול? זו עמלה שנוחתת בקופה. כן, משתלם להיות צומת מסטר. גם אתם רוצים? בבקשה, רק תפקידו פה בכניסה לבלוק סכום צנוע של אלף דאש וקיבלתם את המינוי. אלף דאש נשמע סכום סביר, לא? בואו נבדוק. נכון לאמצע יוני 2018 דאש אחד שווה 264 דולר אמריקאים. נכפיל באלף וזה יוצא 264,000$. טוב, נוותר על צומת מסטר ונישאר במעמד של כורה פשוט. אחרי הכול מדובר ברשת מבוזרת דמוקרטית, לא? זהו שלא. הדמוקרטיה של דאש מזכירה אולי את הדמוקרטיה האתונאית (שהתנהלה כדמוקרטיה בניכוי הנשים, העניים והעבדים), אבל לא כמו דמוקרטיה מודרנית. הכורים תפקידם לספק כוח מחשוב, את ההחלטות על ניהול הרשת וחלוקת המשאבים יקבלו המליינים – אלו ששולטים בצמתי המסטר. נכון לתחילת 2018 היו רשומים מעל ל-41,000 צמתי מסטר, כנראה שהמספר הזה מתעתע ובפועל חלק ניכר מהצמתים נמצאים בידי גורמים בודדים, קשה מאוד לדעת. חלק מהותי בביקורת על הרשת מצביע על הסכנה הזו של ריכוזיות סמויה שיכולה להפוך לסוג של השתלטות עוינת וגם אם כרגע זה לחלוטין ספקולטיבי זו אפשרות תיאורטית שאי אפשר לשלול על הסף.
בניגוד לכורים שאין להם זכות בחירה, כל צומת מסטר מקבל קול שווה בהכרעות, גורם שרכש והקים יותר צמתי מסטר, רכש גם יותר ‘קולות’. הפרדוקסלי זה שדווקא המבנה הזה, הבלתי דמוקרטי בעליל, שנותן זכות הצבעה רק ל’עשירים’, הפך את דאש לשחקן יציב ,שהדיאלוג בקרב מחזיקי העניין שבו (בכל אופן, אלו שנמצאים במעמד של ‘צומת מסטר’) רציף והצבעות מתבצעות באופן סדיר; מנגד, ברשתות ‘הדמוקרטיות’ כמעט בלתי אפשרי להניע שינויים ויזמות, וכמו שראינו במקרה הביטקוין קאש, הצבעות מובילות לעתים לשבירת כלים ופיצול. בדאש, בינתיים זה לא קורה. נכון להיום חלוקת הרווחים ברשת מקפידה לא לחרוג מנוסחת החלוקה שנקבעה בראשית הדרך כדלהלן: 45% לכורים, 45% ל’צמתי המסטר’ ו-10% לקרנות מחקר ופיתוח שישקיעו בכיוונים שצמתי המסטר יחליטו שנכון להשקיע בהם. לטוב לרע, הם כרגע הרגולטור.
כאמור, המנגנון הפיאודלי הזה מעורר טינה מובנת, אבל העובדה שחלק ממטבעות הדאש החדשים שנוצרים מופקדים במעין ‘משרד אוצר’ ולא נאגרים רק בידיים פרטיות מחזירה את השליטה במטבע לסוג של נחלת הכלל (נכון, כלל העשירים, אבל בכל זאת) והופכת אותו לעמיד בפני משברים ובעל כושר הסתגלות גבוה – כי יש לו גם מנגנון יעיל לקביעת עמדה וגם משאבי הון זמינים לבצע את ההחלטה (שהרבה פעמים תכתיב השקעה בפיתוח, לוגיסטיקה וטכנולוגיה).
התפיסה של כסף דיגיטלי מזומן בהחלט מייצרת לדאש ערך ויתרון יחידי. בין אם מדובר באבירי ביזור אמיתיים, שמתוך עמדה אידיאולוגית מגובשת עומדים על זכותם לבצע עסקאות פרטיות ואנונימיות (ויש רבים כאלה), ובין אם מדובר במי שרוצה לבצע עסקה בהעברה מיידית (מה שהופך אותו מועמד טוב למטבע שיהיה קביל גם בנקודות מכירה ממשיות) – דאש מספק כלים שרוב המטבעות לא מספקים. נכון, יש מי שמנצל את העניין הזה לרעה ודאש אחראי לכאבי ראש לא פשוטים לרשויות האכיפה. יש להניח שבעתיד גם לבעיה הזו ימצאו פתרונות.
כרגע, עושה רושם שהיתרונות מתגברים על הצללים, כמו מטבעות רבים אחרים הוא ביצע קפיצה דרמטית במהלך שנת 2017 שלוותה בתיקון מסוים במהלך 2018 וכרגע שומר על יציבות יחסית ושווי שוק נאה של יותר משני מיליארד דולר.
חשוב לדעת: כל ההסברים על המטבעות השונים מבוססים על פרסומים של יוצריהם. אין לראות במידע כהמלצה, או כייעוץ.השימוש באתר על אחריות המשתמש/ת בלבד.
