אם תהיתם, איך נראית פלטפורמת קריפטו כשהיא הופכת לעיירת רפאים סטייל המערב הפרוע, כדאי שתכירו את הסיפור של את’ריום קלאסיק. חסידי הפלטפורמה (ויש לא מעטים כאלה) יטענו שהדימוי הזה עושה לה עוול והם כנראה צודקים, ועדיין בהשוואה לפלטפורמת האת’ריום התקנית המטפורה הזו בהחלט מחזיקה מים.
לפני שניגש להסביר למה יש היום שתי פלטפורמות שונות שמתהדרות בקידומת את’ריום ומתקוטטות על הבכורה, כדאי שנעשה יישור קו קצר ונסביר על קצה המזלג מה זה בכלל את’ריום. את’ריום היא רשת מבוזרת בקוד פתוח שלקחה את הטכנולוגיה של הבלוקצ’יין והרחיבה את השימוש בה. הביטקוין שהיה הראשון לעשות שימוש בטכנולוגיה השתמש בה כאמצעי תשלום (מטבע דיגיטלי מבוזר) ובתודעה של מרבית האנשים (ומרבית רשתות הבלוקצ’יין הראשונות) היא התקבעה כטכנולוגיה שזה מה שעושים איתה – מטבעות דיגיטליים מבוזרים ומוצפנים (סקירה מורחבת על הקונספט של האת’ריום תוכלו לקרוא כאן).
ב-2012 קם נער קנדי ממוצא רוסי, בן 19, בשם ויטליק בוטרין ופשוט הפך את השולחן. היה לו חזון מגובש (ויכולת פנומנלית בתכנות על בלוקצ’יין) ולמרבה ההפתעה הקשיבו לו. בשנת 2013 הושקה רשת האת’ריום שהמטרה שלה היתה לתת לקהילת הקוד הפתוח מרחב בטוח ומוגן לפתח, לשתף ולסחור באפליקציות באופן מבוזר. כלומר, זו רשת שהסיפור האמיתי בה אינו המטבע אלא הפעילות. המטבע (האת’ר) היה רק דרך לאפשר סחר מבוזר בפלטפורמה.
את’ריום הפך להצלחה אדירה, זו היתה הפלטפורמה שקהילת הקוד הפתוח ציפתה לה לפחות 20 שנה. עבור אותם דון קישוטים וירטואליים את’ריום היתה הרבה יותר מפלטפורמה, היא היתה בית. חשוב לזכור את הנקודה הזו, כי הרבה ממה שיקרה בהמשך קשור לאידיאולוגיה ועקרונות יותר מאשר לחשיבה רציונלית ופרגמטית. אבירי הקוד הפתוח לא נשארו לבד. אחרי הכול את הכסף הגדול והפרויקטים הביאו היזמים והמשקיעים. גם לפער הזה בין טיפוסי המשתמשים השונים בפלטפורמה – המניעים שלהם וסט הערכים שלהם – יש תפקיד בפיצול הרשת לשתי רשתות.
אבל בואו לא נקדים את המאוחר. השנה היא 2016, את’ריום באוויר כבר שלוש שנים ומאז ששוחררה לאוויר העולם גרף הביצועים והשווי שלה מטפס באופן חד כיווני – כלפי מעלה.
לא מדובר היה בפריחה וירטואלית, השווי יצג פעילות אמיתית על הפלטפורמה שהפכה לזירה המרכזית בה מתנהלות הנפקות ICO (גיוס הון כנגד טוקן שמייצג את החברה, במקום המסלול הרגיל בבורסה ובשוק ההון). בנוסף להנפקות חיצוניות על הרשת, קרן הפיתוח של עמותת את’ריום (Ethereum foundation) רצתה להשקיע חלק מההון שנצבר בהנפקה בפיתוח אפליקציות חדשות על הרשת. כיאה לרשת מבוזרת עם יומרות דמוקרטיות, באת’ריום חיפשו דרך שהמשתמשים ייקחו חלק בבחירה של אותן אפליקציות שהרשת תשקיע בהן ישירות וכך נולד מודל ה-DAO שעתיד להביא לסיומה של האידיליה.
DAO זה קיצור של Decentralized Autonomous Organization, או בשפה ברורה יותר: אפליקציה על בסיס ‘חוזים חכמים’ שמאפשרת הפעלה אוטומטית של מהלך ללא התערבות יד אדם. הרעיון הבסיסי היה לייצר מנגנון הכרעה סופי שיתנהל על פי כללים מוגדרים והוגנים ללא גחמות. אף אחד לא יכול היה לנחש שבפועל יקרה בדיוק ההפך. חשוב לציין שה-DAO כמו אפליקציות רבות אחרות מקושרת לבלוקצ’יין של האת’ריום, אך אינה חלק משכבת הליבה המוגנת שלו. מדובר במין שכבת מעטפת שמאפשרת אינטרקציה בין המשתמשים.
כאמור, המטרה היתה לבנות מנגנון הכרעה והדרך של DAO לייצר מנגנון כזה היתה הנפקת טוקן (בשם DAO) שמשתמש שירצה להשפיע על אופן ההשקעות ברשת ירכוש תמורת מטבעות את’ר. ככל שרכשת יותר DAO קולך היחסי גדל. בסיום ההנפקה יוצגו המיזמים שמבקשים תמיכה ומחזיקי ה-DAO יבחרו ביניהם. כאשר הרעיונות שיזכו בהכי הרבה קולות יקבלו מימון בקרן את’ריום.
הנפקת ה-DAO הצליחה הרבה מעל המצופה, מסתבר שחברי הקהילה לא ויתרו על הרצון להשפיע ובמהלך ההנפקה גויסו 150,000,000 דולר, שהם כ-11,500,000 את’ר. אחד הדברים שהוגי ה-DAO קבעו שמי שבחר בפרויקטים שבסוף לא זכו במימון יוכל לקחת את השקעתו חזרה. החוזה החכם כלל אפשרות כזו ובמקרה כזה משתמש שלא אוהב את ההחלטות יכול לקבל את השקעתו בחזרה. התהליך בנוי כך שהוא מקבל חזרה את טוקני ה-DAO שהשקיע ואחרי 28 יום בסוג של הסגר הם מומרים לאת’ר ומועברים אוטומטית לחזקתו. בסך הכול הוגן והגיוני. לא ניכנס לכל האספקטים הטכניים, אבל היה באג בחוזה החכם הזה והיה האקר שמצא את הפרצה, כך שבתום ההצבעה ב-17 ביוני 2016 הוא הצליח למשוך לחשבון שלו 3.6 מיליון את’ר שהיו שוום באותה עת יותר מ-60 מיליון דולר. זו היתה הגניבה הגדולה ביותר בתולדות המטבעות הדיגיטליים.
זו היתה מכה איומה לאת’ריום. מה שבתיאוריה לא היה אמור לקרות קרה. צריך להיות הוגנים – התקלה לא היתה בבלוקצ’יין של האת’ריום שנותר בלתי חדיר, היא היתה במנגנון של אפליקציית ה-DAO. כמו שאמר בצדק גאווין ווד אחד ממייסדי את’ריום: “להאשים את את’ריום במה שקרה ב-DAO זה בערך כמו לבוא בטענות לרשת האינטרנט כשאתר בודד נופל.”
קשה להתווכח עם ווד, קשה גם להתווכח עם העובדה שהמוניטין של את’ריום נפגע באופן אנוש ושבטווח זמן קצר ערכו של האת’ר צנח מעשרים דולר לאת’ר לשלושה-עשר דולר לאת’ר. יתרה מזה, הפרצה שאיפשרה את הפריצה היתה כולה של DAO, אבל בגלל האופי האוטומטי של מערכת החוזים החכמים האנשים שפיתחו והפעילו את DAO לא יכלו לעשות כלום. את’ריום עצמה דווקא כן היתה יכולה לעשות משהו וכאן הבלגן התחיל.
60 מיליון דולר (בשלב הזה בגלל ירידת ערכו של האת’ר זה כבר היה הרבה פחות) זה לא משהו שאפשר לעבור עליו לסדר היום. הסכום הזה מגלם הרבה כסף הן של קרן את’ריום והן של משקיעים פרטיים שנתנו אמון בפלטפורמה.
כזכור, מרגע שהגניבה התבצעה הכסף נתון בהסגר למשך 28 יום, אבל מכיוון שמדובר במהלך שהתבצע בגלל באג של ‘חוזה חכם’, אין דרך לעצור את השעון הזה. כלומר, אין דרך מלבד ביצוע פעולה דרסטית ברשת עצמה במהלכה יתבצע עדכון ברשת וזה לא דבר טריוויאלי. שעון החול החל לרוץ ועל השולחן עמדו 3 אפשרויות.
האפשרות הראשונה היתה לא לעשות כלום. עד כמה שזה נשמע מוזר היו לא מעט קולות שתמכו באפשרות הזו. אמנם מדובר במיעוט, אבל זה היה מיעוט לא מבוטל ואידיאולוגי. מבחינתם, אם מה שנעשה נעשה באמצעות הקוד וזיהוי לקונה במערכת ‘החוזה החכם’ זה לגיטימי. בזוי ומקומם, אבל לא משהו שבשבילו שווה לעבור על חוקי היסוד של הרשת. הגישה הזו שרואה בקוד את החוק תהיה זו שתגדיר בהמשך את האת’ריום קלאסיק לטוב ולרע.
האפשרות השנייה היתה מה שבעגת הקהילה נקרא ‘פיצול רך’ (soft fork), כלומר לבצע סוג של עדכון לרשת אבל לשמור אותה אחידה.
האפשרות השלישית היתה ‘פיצול קשה’, לפצל פיזית את הרשת ובעצם לעשות סוג של התנעה מחדש שמתוכה תתפתח בפועל רשת חדשה.
המשתמשים הכריעו בעד ‘הפיצול הרך’. על הנייר זה בהחלט נראה כמו הפתרון הכי הגיוני. מלבד גרעין קטן שהתנגדו לכל שינוי ברשת כי מבחינתם זה ‘שינוי של הכללים אחרי שהמשחק התחיל’, היה רוב מוצק שתמך ‘בפיצול רך’. אבל ברגע שהרעיון עבר מהשלב המעשי לשלב הביצוע התברר ש’פיצול רך’ יחשוף את הרשת להתקפות היצף שאין דרך להתמודד איתן. הרעיון ירד מהשולחן, ו’פיצול קשה’, שיהפוך את הרשת לשתי פלטפורמות נפרדות, הפך לבלתי נמנע. זה מה שקרה. ברמה המיידית המטרה הושגה – הפרצה נסגרה והכסף הוחזר. הנחת המוצא היתה שכל המשתמשים יעברו לרשת החדשה, ששמרה על השם את’ריום, ואילו הרשת הראשונה תהיה סוג של עיירת רפאים במרחב הקיברנטי. זה מה שאכן קרה, אבל לא באופן מלא כמו שקברניטי את’ריום קיוו.
השחקנים הגדולים והאישיים המשפיעים ובראשם ויטליק בוטרין, עברו לרשת החדשה. כמוהם עשו המיזמים העסקיים הגדולים – וכמובן הכספים שנצברו בקרנות העמותה. אבל למרבה הפלא היו לא מעט משתמשים, בעיקר מקרב הגרעין הקשה והוותיק של קהילת הקוד הפתוח שבחרו להישאר ברשת הנטושה, שקיבלה את השם את’ריום קלאסיק. מדובר בחיה משונה, כולם חשבו שהיא תגווע מהר מאוד אבל היא שורדת ומתנהלת כמו במערב הפרוע. בלי חוקים. ‘הקוד הוא החוק’. את’ריום קלאסיק הפכה לזירה פרועה לחצר ניסויים של אנרכיסטים של הקוד הפתוח שבסך הכול שוחרים טוב ושל מעט נוכלים וספקולנטים מפוקפקים שמנצלים את העובדה שאין מבוגר אחראי.
עם הזמן אפילו נוספו בה משתמשים חדשים וכמה משקיעים רציניים למחצה. אבל הפיצול הזה מנע ממנה להתחדש ולהתעדכן. בעוד א’תריום (החדשה או המקורית תחליטו איך אתם רוצים לקרוא לה) מתעדכנת ומתפתחת, באת’ריום קלאסיק הזמן קפא מלכת, ובמציאות הטכנולוגית של עידן הבלוקצ’יין שלא מפסיק להתעדכן הפערים רק גדלים והולכים. אמנם את’ריום קלאסיק לא התמוטטה והמטבע שלה (המכונה ETC) בסך הכול יציב ואפילו חווה כמה גלים של עליות נאות; אבל כשמשווים אותה לאת’ריום מדובר בהבדל של יום ולילה, והפער בין שווי המטבעות עומד על מאות אחוזים כך שהעתיד של א’תריום קלאסיק לא נראה מזהיר. מצד שני למדנו שבתחום הזה לא מומלץ להספיד מהר מדי וקשה לדעת מאיזה כובע יישלף שפן חדש, ויש באת’ריום קלאסיק מספיק כישרונות שתיאורטית עוד יכולים לשלוף שפן כזה.
חשוב לדעת: כל ההסברים על המטבעות השונים מבוססים על פרסומים של יוצריהם. אין לראות במידע כהמלצה, או כייעוץ.השימוש באתר על אחריות המשתמש/ת בלבד.
