בתחילת חודש אוגוסט 2017 עברה קהילת הביטקוין את הטלטלה העזה בתולדותיה. אחרי מאבק פנימי ארוך הוחלט לפצל את רשת הביטקוין לשתי פלטפורמות נפרדות. כתוצאה מכך ‘נולד’ מטבע קריפטוגרפי חדש בשם הביטקוין קאש. למה זה קרה? ובמה שונה הביטקוין קאש מהביטקוין הרגיל? את השאלות האלה ננסה להבהיר בסקירה זו.
במידה רבה הפיצול שהוליד את הביטקויון קאש הוא תוצאה של הצלחת יתר. כשסטושי נאקומוטו הציג את הביטקוין בינואר 2009, אף אחד לא חזה את סדרי הגודל של עסקאות הביטקוין שאנו עדים להן בשנים האחרונות. ביטקוין היא יצירה טכנולוגית מתמטית מבריקה שמצליחה ליצור שרשרת מושלמת שפועלת ומקיימת את עצמה כמעט בכוח האינרציה, ועדיין, היו כמה דברים שלא נלקחו בחשבון. לענייננו ‘הבאג’ הגדול, ומה שבסופו של דבר הביא לפיצול הרשת, זו העובדה שכל בלוק באלגוריתם הבלוקצ’יין של רשת הביטקוין היה בגודל צנוע של 1 מגה ביט. גודל כזה מאפשר אימות של 7 עסקאות בשנייה. זה נשמע בהחלט די והותר. בדיעבד, אפשר היה לצפות את הבעיה. אם חברות אשראי מנהלות טראפיק של 2000 עסקאות בשנייה (ולפעמים, פיקים מסוימים יכולים להגיע עד 56,000 עסקאות בשנייה), ניתן היה לצפות שמערכת מבוזרת עולמית כמו ביטקוין תמצא את עצמה (במקרה של הצלחה) מהר מאוד במצב שהיא תתקשה לעמוד בביקוש לאימות עסקאות חדשות. גם היום לא ברור אם המתכננים לא שמו לב לבעיה העתידית, או נאלצו להתפשר בשעתו בגלל אילוץ טכנולוגי או לוגיסטי ובחרו להתעלם ולנסות לפתור את הבעיה בהמשך הדרך. מה שברור זה שהביטקוין נולד עם צוואר בקבוק. 
צריך להבין שפקק כזה אינו סתם עיכוב. בעולם המודרני זמן שווה כסף והרבה פעמים המפתח לעסקה מוצלחת הוא תזמון מדויק ותגובה מהירה. צוואר הבקבוק של הביטקוין התגלה כבעיה מהותית ועסקאות שדרשו תגובה ואימות מהירים פשוט הפסיקו להתנהל בביטקוין. עבור רשת שאחד המאפיינים שלה היה תגובה מהירה והורדת חסמים העניין הזה התגלה כבעיה אסטרטגית. היה ברור שצריך לעשות משהו, אבל מה? דיונים רבים התנהלו בעניין הזה מאז 2015. רעיונות שונים הועלו בלי שהושגה הסכמה של ממש. כאן צריך לציין פקטור נוסף. ביטקוין אינה חברה עם הנהלה מסודרת ושרשרת ניהולית – למעשה היא ההפך המוחלט. ביטקוין היא רשת מבוזרת שמי שמוסמך לקבל החלטות הם כלל המשתמשים בתוכנה. דמוקרטיה. הדרך לקבל הכרעות הנוגעות לכלל הפלטפורמה היא באמצעות הצבעה של כלל המשתמשים. יש אפילו מנגנון להצבעה כזו – המשתמשים נשאלים שאלה ונותנים אישור באמצעות ‘פינג’. אבל עם כל הקסם של רשת מבוזרת נטולת היררכיה, דמוקרטיה היא כנראה דרך מחורבנת לקבל החלטות עסקיות/כלכליות. יתרה מכך, מסתבר שגם ברשת מבוזרת יש קליקות של אינטרסים. מעבר לבעיית צוואר הבקבוק שהטרידה את כלל המשתמשים, היה פלח אחד בקהילת הביטקוין שהיה יותר מתוסכל מהמצב הזה. לא סתם פלח, הפלח הכי חיוני במערכת – ‘הכורים’. פעולת ‘הכרייה’ היא זו שבפועל מבצעת את האימות וככל שגבר הלחץ והפקקים במערכת, פעולת ‘הכרייה’ הפכה סיזיפית, יקרה יותר ומשתלמת הרבה פחות. כידוע, הגמול שמגיע לכורים, מגיע בצורה של ביטקוין – כך מטבעות הביטקוין באים לעולם.
בימים הראשונים של הביטקוין, כמעט כל מי שרצה והחזיק מחשב בבית יכול היה להפוך ל’כורה’, זה היה אחד הזרזים המשמעותיים בהתפשטות הרשת והביזור שלה. אבל מהר מאוד הרעיון הרומנטי הזה חלף מהעולם, ככל שהרשת התרחבה היה צריך להשקיע יותר ויותר כוח מחשוב והכורים הקטנים לא עמדו בעומס (תרתי משמע). החלו לצוץ חוות ייעודיות ובהמשך הוקמו חברות שהקימו שרתי ענק. הקרב על כל ביטקוין חדש היה יותר יקר, קשה ומדמם. העלייה העקבית (באחוזים מטורפים) שמרה שהעניין יישאר משתלם למשך זמן. אבל ככל שהזמן עבר גם השחקנים הגדולים (ומעשית מהשלב הזה אפשר לומר שנותרו רק שחקנים גדולים, וככל שהדברים אמורים בהנפקה של ביטקוין חדשים – קשה לומר שהרשת באמת ‘מבוזרת’). העובדה שרק מספר מצומצם של שחקנים נותר בענף הכרייה, העניקה כוח רב לחברות הכרייה בתוך הקהילה. העובדה שהן לא היו מרוצות, הובילה למה שקרה בהמשך. כאמור, במשך שנתיים היו דיונים סוערים על מה אפשר לעשות. היה ברור שחייבים לשדרג את הרשת. כל שינוי בתצורה אינו טריוויאלי, חלק מהרעיון בבלוקצ’יין הוא שהמערכת מתקבעת. השחקנים הבולטים בקהילה התכנסו כמה פעמים ולבסוף עמדו על הפרק שתי הצעות. האחת, שהתגבשה בעקבות ועידה של חברי קהילת ביטקוין בניו יורק, דגלה ב’פיצול רך’ שיתבצע בשלבים, אבל ללא שינוי ‘בצמתים’ של הרשת. היתרון של גישה זו שהיא מונעת ‘הפתעות’ גדולות ומאפשרת המשכיות רציפה ללא פיצול אמיתי; החיסרון הוא שמדובר בפתרון חלקי בשיטת הטלאים. לא ניכנס כאן לפרטים הטכניים רק נציין שבמסגרת הצעה זו שזכתה לכינוי Segwit2X, המערכת אמורה לצמוח בשלבים עד לרמה של 4 מגה ביט לכל בלוק. מאחורי הצעה זו התייצבה מרבית קהיליית המפתחים של המטבע. אבל בקהיליית הכורים סברו שההצעה חלבית מדי ושצריך לעלות באופן מיידי את הגודל של כל בלוק ל-8 מגה ביט. המשמעות היא ‘פיצול קשה’ (hard fork) או בפועל הקמת רשת חדשה לגמרי. מאחר שהביטקוין היה בשיאו באותה תקופה, קשה היה להגיע להסכמה ולבסוף הודיעה קבוצה של כורים שבראשון לאוגוסט 2017 הם יתפצלו מרשת האם ויקימו רשת חדשה. או בפועל מטבע חדש: הביטקוין קאש המכונה גם ביקאש.
הימים הראשונים היו מאוד מבלבלים, כי הרשת אמנם פוצלה אבל גם ברשת החדשה נשמר תיעוד כל העסקאות של הרשת המקורית עד לראשון באוגוסט 2017. כך שתיאורטית כל מי שהחזיק חשבון ביטקוין עד תאריך זה מצא את עצמו עם ביטקוין מקורי וסט מקביל של ביקאש. כך שבימים הראשונים לצד חשש ש’הפיצול הקשה’ ‘יעלים’ מטבעות וייצור בלגן, היתה גם אופוריה של ‘רווח קל’ ומתנות חינם. היו מי שהצליחו לנצל פרצות ו’לרקוד על שני המטבעות’, אבל רוב המשתמשים בסוף בחרו צד. בהתחלה שררה אי-וודאות, שכמובן הקרינה על שוויו של המטבע החדש (גם הביטקוין המקורי איבד מסיבות מובנות בערך רבע מערכו), לקח זמן עד שהכורים נכנסו לפעולה והבלוקים הראשונים ברשת החדשה עלו בקושי רב. מרבית המשתמשים לא לקחו סיכון ונשארו נאמנים למטבע המוכר. השעות הראשונות היו מורטות עצבים, בהמשך העניינים הואצו, מסה קריטית של משתמשים הצטרפה והעובדה שהרשת החדשה אכן פתרה את בעיית צוואר הבקבוק עשתה את שלה – המטבע התייצב והתחיל לפתח ערך עצמאי.
האבולוציה של תחום הקריפטו נעה במהירות מסחררת וקשה לדעת מה ילד יום. כאמור, את הבעיה המקורית של זמן האימות הביטקוין קאש פתר. זה לא מעט. מנגד, ביחס לביטקוין הרגיל הוא הרבה פחות שכיר ובהרבה שווקים שכבר נפתחו לביטקוין ומטבעות קריפטוגרפיים נוספים, עדיין לא ששים לכבד אותו. נכון לינואר 2021 שווי השוק של המטבע משקף כעשרה מיליון דולר, מה שממקם אותו בשלישייה הפותחת של המטבעות הקריפטוגרפיים. נכון למועד כתיבת שורות אלה שערו היציג עומד על 512 דולרים אמריקאיים לביטקוין קאש אחד.
חשוב לדעת: כל ההסברים על המטבעות השונים מבוססים על פרסומים של יוצריהם. אין לראות במידע כהמלצה, או כייעוץ.השימוש באתר על אחריות המשתמש/ת בלבד.
