אחד הדברים שהכי מאפיינים את שוק המטבעות הקריפטוגרפיים זה שהאבולוציה שלהם מאוד מהירה, ומאחר שבדרך כלל לא מדובר על ‘חברות’ במובן המשפטי המקובל, אלא על מיזמים בדרגת ביזור כזו או אחרת, ההחלטות הגדולות אמורות להיחתך באופן דמוקרטי בין הפעילים על הרשת. באופן שאולי לא אמור להפתיע מה שקורה בפועל זה פיצול של מטבע ולידה של מטבע חדש, שמזכיר את המטבע המקורי, אבל גם שונה ממנו בכמה אספקטים. לפעמים הפיצול מתרחש על גבי הפלטפורמה המקורית, כמו במקרה של הביטקוין והביטקוין קאש, לפעמים לא מדובר בפיצול ממש, אלא בקבוצה של משתמשים שמחליטים להשיק מטבע חדש שעובד על עיקרון דומה, כמו במקרה של האת’ריום והטרון. בכל מקרה התוצאה היא שיש לנו כמה ‘משפחות’ של מטבעות ורשתות. התהליך האבולוציוני הזה לא פסח על אף פלטפורמה וזה כולל את פרוטוקול הריפל – שממנו התפתח פרוטוקול הסטלר והמטבע שלו ה-XLM.
לרגע היה נדמה שריפל תחמוק מהגורל המפוצל של הפלטפורמות הקודמות ותישאר לבד במגרש. אחרי הכול, ריפל מראש לא שיחקה משחק מבוזר והפלטפורמה שלה נועדה לשרת בעיקר את המערכות הממוסדות של הבנקים וחברות האשראי. זה הפך אותה לשנואה מאוד בקרב הגרעין הקשה של קהילת הקוד הפתוח הדוגלים בביזור מוחלט, אבל גם חסינה, לכאורה, למהפכות הבלוקצ’יין “הדמוקרטי” שפוקדות בגלים את הביטקוין והאת’ריום.
למרות שכלפי חוץ ריפל הציגה חזית תאגידית קשוחה ואחידה מסתבר שבתוך המערכת היו גם כאלה שלא אהבו את הקו הריכוזי שהוביל כריס לארסן הדומיננטי מבין מייסדי ריפל. לאחד המייסדים המרכזיים האחרים, היזם ג’ד מקנאב, פשוט נמאס והוא החליט לעשות מעשה.
בשקט-בשקט הרים מקנאב את המיזם שלו, סטלר (stellar), ששאל כמה אלמנטים שקיימים בריפל אבל שינה את הפוקוס של הרשת עם גישה הרבה יותר מבוזרת שבלבה העברות והמרות כספים בין משתמש למשתמש.
כשהיתה למקנאב גרסת בטא הוא העלה לאוויר אתר בשם “ניסוי ביטקוין סודי” וגייס מתנדבים כדי לבחון את הפלטפורמה, וביולי 2014 השיק רשמית את הפלטפורמה כמערכת תשלומים מבוזרת ל’סליקה סופית’.
בריפל, מן הסתם, לא אהבו את העובדה שבין-לילה מצאו את עצמם עם שחקנית נוספת במגרש, ויש להניח שבמשרד של כריס לארסן אירעה רעידת אדמה קטנה כשגילה ששותפו עד אתמול הוא המתחרה החדש; את הנקמה למקנאב הוא יגיש בהמשך; אחרי שזה נאמר, לא נראה כי הסטלר מאיימת על ריפל באופן אמיתי. כי למרות הדמיון הטכנולוגי סטלר נועדה בראש וראשונה לתת מענה מבוזר בין משתמשים ולהתרחק מהפוזיציה של קבלן משנה של חברות האשראי. מאחר שזו הפוזיציה המרכזית והמניבה ביותר של ריפל וליבת הפעילות שלה, סטלר לא מציבה לה איום ישיר. תהיה תחרות על כמה אפליקציות צדדיות, אך אין מניעה אמיתית ששתי הפלטפורמות לא יעבדו במקביל ואפילו באופן סינרגטי. בסופו של יום סטלר רק מגדילה את כמות המשתמשים בפלטפורמות המרה, ובחלק מהצמתים נמצאות המערכות הממוסדות שריפל היא במידה מסוימת שומר סף שלהם.
מלבד ההבדל המהותי הזה, שבפועל הופך את סטלר וריפל לפלטפורמות משלימות, ריפל בשירותים למערכת הבנקאית, וסטלר בביצוע עסקאות בין אינדיבידואלים, קיימים עוד כמה הבדלים בין הפלטפורמות. הבולט שבהם הוא הבדל טכנולוגי, אך באותה נשימה הוא ממחיש את האג’נדה השונה של הפלטפורמות – אלגוריתם הקונצנזוס.
בעוד מנגנון אימות העסקאות של ריפל הוא ריכוזי ומייצג את החברה, בסטלר פיתחו אלגוריתם אימות חדש, ואימות העסקה נעשה באופן מבוזר, כשהרשת עצמה יושבת על מערכת שרתים מבוזרת עם יומן אלקטרוני עליו מתועדות כל העסקאות, כשהיומנים מסונכרנים בכל 5 שניות.
הבדל נוסף קיים ברגולציה הפנימית של הרשת. כפלטפורמה שעיקרה ביצוע של עסקאות שמשלבות העברות כספים והמרות כספים, סטלר בהחלט משאירה מקום לרגולציה עתידית, אבל נקודת המוצא שלה היא הפרטיות והאינטרסים של המשתמשים, חברי קהילת הקוד הפתוח. בריפל, שמראש נועדה לשרת את המערכת הממוסדת קיימים מנגנוני שליטה שמאפשרים למטה הריכוזי של החברה להתערב ואפילו להקפיא עסקאות. מדובר בכלי שיכול לאפשר לחברות האשראי לנתר תנועות כספים חשודות. לא מדובר במשהו תיאורטי, ריפל כבר הפעילה את המנגנון הזה, והאירוניה שהמקרה המפורסם ביותר היה כלפי ג’ד מקנאב, מייסד סטלר: בעקבות הסכסוך המשפטי בינו להנהלת ריפל – הוקפא החשבון האישי שלו בצעד שעורר מחלוקת גדולה.
כאמור, סטלר המבוזרת והליברלית יותר אינה כוללת מנגנון דרקוני גורף כזה, אם כי הרשת כוללת מנגנון שמאפשר לחברות שמנפיקות טוקנים על הפלטפורמה להקפיא במקרים מסוימים עסקאות שנעשות באמצעות הטוקנים שלהם.
כן, סטלר מאפשרת לחברות להנפיק טוקנים על הפלטפורמה שלה. או במילים אחרות: אחד הפיצ’רים הכי מעניינים שיש לסטלר להציע זו במה להנפקות ICO.
אפשר לומר שריפל היא לא הפלטפורמה היחידה שסטלר דורכת לה על האצבעות. כי העובדה שהיא מציעה אלטרנטיבה (בעלת יתרונות ספציפיים) להנפקות ICO, מאיימת על השליטה של את’ריום בסגמנט זה.
בראייה כוללת, תחרות בין פלטפורמות על שוק ה-,ICO זה לא דבר רע. כמו במקרה של ריפל, מודל ה-ICO של סטלר מציע גישה שונה שמתאימה יותר לחברות מסוימות, ואילו הפלטפורמה של האת’ריום מתאימה יותר לחברות או מיזמים אחרים, וקיומן של יותר אופציות יכול רק לעלות את רמת ההתמקצעות שהשוק מציע בהנפקות ICO.
היתרונות הייחודים שיש לסטלר להציע לחברות שמעוניינות לערוך גיוס ICO מתייחסות לשני אספקטים מרכזיים. הראשון קשור לכך שטסלר היא פלטפורמה שמתמחה בהמרות. זה מסייע לטוקנים שמונפקים עליה להיות שכירים ונזילים ללא תלות בצד שלישי ומאפשר לערוך תשלומים ברשת גם באמצעות ביטקוין ואת’ר. הדבר משמעותי לחברות המנפיקות וגם אטרקטיבי מבחינת המשקיעים. האספקט המרכזי הנוסף קשור לזה שסטלר, כמו פלטפורמות אחרות מהדור הבא של רשתות הבלוקצ’יין, מבינה שהימים של שוק מבוזר לחלוטין בלי רגולציה חלפו. פלטפורמת ה-ICO שלה נותנת לחברות המנפיקות יישומים שיקלו עליהן לעמוד בתנאי רגולציה כמו הגבלת מספר המחזיקים בטוקן.
איך מתנהלות העסקאות על ידי סטלאר? ובכן, המודל מזכיר קצת את המודל של פייפאל (מינוס העובדה שפייפאל היא חברה ריכוזית שמפקחת על כל העסקאות). המשתמש מפקיד כסף באחד האנקורים (עוגנים) של הרשת, בתמורה מקבל אשראי שאותו הוא יכול לשלוח לכל משתמש אחר ברשת, וזה בתורו יכול למשוך אותו ולהפקיד אותו בחשבון שלו.
כמו בריפל, העברה יכולה להתבצע כהמרה לכל מטבע שהצדדים מסכימים, וכמו בריפל האלגוריתם שאחראי להעברה גם מוצא את המסלול הכי משתלם של שערי חליפין.
בנוסף, לסטלר יש גם מטבע שנקרא Lumens השגור יותר כסימון – XLM. כמו במקרה של הרבה מטבעות קריפטוגרפיים גם ה-XLM ממלא תפקיד פונקציונלי בפלטפורמה. ראשית, ה-XLM משמש כנכס הביניים, גם אם בצד אחד של העסקה יזרימו דולרים ובצד השני יוציאו יינים יפנים, בתוך המערכת העסקאות מתבצעות ב-XLM. בנוסף, כל פעולה ברשת כרוכה בעמלה וזו משולמת ב-XLM, תוך כדי שהיא מהווה שכבת הגנה למתקפות ספאם. העמלות מזעריות אבל במקרה של מתקפות ספאם, שמתבטאות כהצף עסקאות, זה מספיק כדי להפוך את ההספמה ללא כדאית כלכלית. העמלות בהמשך חוזרות למשתמשים באמצעות מנגנון חלוקה ייחודי.
מאה מיליארד מטבעות XLM נוצרו ביום השקת פלטפורמת הסטלאר. מתוך אלה רק 5% מיועדים להישאר בחזקת הארגון והשאר אמורים להתפזר בין קרנות לפיתוח ושיתופי פעולה על הפלטפורמה (אחד משיתופי הפעולה הבולטים שכבר הוכרז עליהם הוא שיתוף פעולה בין סטלר ל-IBM). בנוסף, קיים בסטלר מנגנון אינפלציה מובנה ש’מדפיס’ בכל שנה 1% של מטבעות XLM תוך הנחה שגידול הרשת יגביר ביקושים לפעילות ולמטבע.
אבל נכון לינואר 2021, סטלאר נחשב לאחד מעשרת המטבעות המובילים. בשנים האחרונות המטבע אומנם ידע טלטלות ועבר (וממשיך לעבור) ימים של עליות ושל ירידות קיצוניות, ,
חשוב לדעת: כל ההסברים על המטבעות השונים מבוססים על פרסומים של יוצריהם. אין לראות במידע כהמלצה, או כייעוץ.השימוש באתר על אחריות המשתמש/ת בלבד.
